סל קניות
סל קניות ריק
הם צבעוניים, הם טעימים והם מרעננים – במהלך הטיול שלכם בתאילנד אתם עומדים להיתקל במגוון עצום של פירות טרופיים מיוחדים שאת חלקם אתם כבר מכירים מייבוא לישראל. האקלים הטרופי המיוחד של המדינה ושטחי הגידול הפורים הרבים מאפשרים גידול של מגוון רחב מאוד של פירות טעימים, אז לפני שאתם יוצאים לדרך הינה מדריך לזיהוי מדויק של המאכלים. בתיאבון!
הפירות התאילנדיים הם חגיגה של טעמים וצבעים – אפשר למצוא בקלות לפחות פרי אחד בכל צבעי הקשת ומעבר להם, ושלל הטעמים הייחודיים שלהם (מתקתקים, מרעננים וחלקם גם קצת חמצמצים) הופכים את חוויית האכילה שלהם לטעימה ומיוחדת. הפירות הם מרכיב חשוב בתזונה של המקומיים ובמטבח התאילנדי בכלל, ותוכלו למצוא בכל פינה לפחות דוכן אחד שימכור לכם פירות טריים וטעימים לאכילה בזמן שאתם הולכים ברחוב, למנוחה על חוף הים או כנשנוש טעים ובריא בכל רגע ביום.
מקווים שהתיאבון שלכם התעורר, ואם עוד לא אז עכשיו בטוח יתחשק לכם לנשנש איזה פרי. הינה רשימה של כל הפירות שתוכלו למצוא בכל רחבי תאילנד:
מנגוסטין (Mangosteen באנגלית ו-Mang Kut בתאית) הוא פרי קטן בעל קליפה סגולה וחלק פנימי לבנבן בצורה המזכירה שום. החלק הפנימי הוא החלק האכיל של הפרי, ויש לו טעם מתקתק-חמצמץ המתאים גם לשילוב בתוך מיצים. מנגוסטין עשיר בוויטמין C ובנוגדי חמצון נוספים.
דוריאן (Durian באנגלית ו-Tu Rian בתאית) הוא פרי הידוע לשמצה בגלל הריח החזק והלא נעים שלו, ונוסף לכך גם יש לו קליפה צהובה-ירוקה קוצנית המרתיעה אנשים רבים מלנסות אותו. בשל הריח החזק שלו לא ניתן להכניס דוריאן לרכבות עילית ותחתית ולמלונות.
בדרום מזרח אסיה יש לו מעמד של מלך הפירות, ואם אתם מסוגלים להתגבר על המראה והריח, בשר הפרי הוא בעל מרקם צמיגי וטעם מתוק (ויש הטוענים שגם אגוזי).
אחד הפירות שישראלים רבים מכירים כבר מהבית הוא פסיפלורה (Passionfruit באנגלית ו-Sawarot בתאית). זהו פרי קטן בעל טעם מתקתק-חמצמץ, הקליפה החיצונית שלו צהובה או סגולה בדרך כלל ובפנים יש בו נוזלים רבים, בשר פרי שיכול להיות רך או קשה וגרגרים. אפשר לאכול אותו כפי שהוא או להוסיף אותו למיצים ולשייקים לתוספת טעם וארומה מיוחדים. המקור של הפסיפלורה הוא מהאזורים הטרופיים של דרום אמריקה, אבל היא נפוצה מאוד גם בתאילנד בזכות השילוב הטבעי שלה במגוון הפירות המקומיים, שיש להם טעמים דומים.
קאפיר ליים (הידוע גם בשם Makrud באנגלית וגם בתאית) הוא פרי הדר קטן המגיע במקור מהאזור הטרופי של דרום מזרח אסיה. צבעו ירקרק והוא מזכיר מאוד במראה שלו פירות אחרים במשפחת ההדריים. העלים של הפרי והקליפה שלו נמצאים בשימוש נרחב במטבחים רבים מדרום מזרח אסיה. לקליפה ולעלים יש ריח חזק של פירות הדר, ולרוב לא אוכלים בכלל את הפרי עצמו אלא מוסיפים את העלים למרקים ולמנות נוספות כדי ליהנות מהטעם, ומשתמשים בגרידת קאפיר ליים במגוון מנות נודלס ומנות נוספות מלוחות או מתוקות.
הפרי האהוב הזה (ששמו בתאית הוא Ma Praw) הוא מרכיב חשוב מאוד במנות תאילנדיות רבות. משתמשים בבשר הפרי הלבן כדי להכין חלב קוקוס ושמן קוקוס המצטרפים למרקים, למנות נודלס ולעוד מנות רבות במטבח, וגם לנשנושים ולממתקים.
ג’קפרוט (Jackfruit באנגלית או Khanoon בתאית) הוא פרי נפוץ בדרום מזרח אסיה בכלל ובתאילנד בפרט. הפירות האלו יכולים להגיע לגדלים מרשימים של כ-30 קילו לאחד. בשר הפרי הוא בדרך כלל בצבע צהוב, ויש לו ריח חזק, מרקם עדין וטעם מתוק ייחודי. יש שלושה זנים נפוצים של ג’קפרוט – אחד מהם נשאר קשה גם לאחר שהפרי מבשיל, השני נהיה רך כשהוא מבשיל והשלישי הוא בעל תוכן נוזלי ומתוק מאוד.
עוד פרי שאנחנו הישראלים מכירים ונמצא גם בתאילנד הוא ליצ’י (בתאית Linjee). זהו פרי קטן בעל קליפה אדמדמה-ורדרדה שקל לקלף, ופנים הפרי לבנבן, רך ומתוק מאוד. מומלץ לא לאכול את הגרעין שבשר הפרי מקיף. אפשר לאכול אותו נא או להכין ממנו מיץ מתוק וטעים.
גויאבה (Farang בתאית) היא עוד פרי שתוכלו ליהנות ממנו בתאילנד בדיוק כמו שאתם נהנים ממנו בארץ. אפשר לאכול אותה גם כשהיא בוסר וגם לאחר שהיא מבשילה, ויש לה ריח מיוחד שאי אפשר לפספס.
אם לא ניסיתם עדיין פפאיה בארץ, בתאילנד תוכלו ליהנות ממנה בשפע – כל מה שאתם צריכים לחפש זה Ma La Kaw בתאית. את הפפאיה הכתומה חותכים לאורך כדי להיפטר בקלות מהגרעינים השחורים שבאמצע וליהנות מבשר הפרי הרך והמתוק. אחד הסלטים התאילנדיים המוכרים ביותר – סום טאם – מכיל פפאיה בוסר מגורדת לצד מרכיבים אחרים כמו מיץ לימון, פלפל צ’ילי, שום וירקות נוספים.
לונגן (Lam Yai בתאית) הוא קרוב משפחה של הליצ’י. זהו פרי קטן וחום שיש לו טעם מתוק ועדין. גם ממנו אפשר ליהנות בקלות על ידי קריעה של הקליפה החומה. הפרי הזה גדל בעיקר באזור צ’אנג מאי בצפון תאילנד, ועונת השיא שלו היא בין יוני לאוגוסט.
תמרהינדי (Ma Kham בתאית) הוא פרי חמוץ מיוחד שמקורו באזורים הטרופיים של אפריקה. הוא נראה כמו תרמיל שעועית חום ויש לו קליפה קשה, ותוכן התרמיל בצבע כהה יותר ובעל מרקם דביק. הפרי הזה נפוץ מאוד במטבח ההודי וגם במטבח התאילנדי, הן למנות מלוחות והן לקינוחים וממתקים.
אם אתם חוששים שמנגו יחסר לכם במהלך הטיול, הסירו דאגה מעל ליבכם – כל מה שאתם צריכים לעשות כדי למצוא את הפרי הזה, שצבעו אדום-כתום מבחוץ וטעמו מתוק ומרענן, הוא לבקש Ma Muang. בתאילנד אפשר ליהנות ממנו במנה המכילה את הפרי לצד אורז דביק וחלב קוקוס (שם המנה Khao Niew Ma-Muang), או כמובן ליהנות ממנו בצורת מיץ או שייק.
לונגקונג (זהו השם של הפרי גם בתאית) הוא פרי הגדל בדרך כלל באשכולות בדומה לענבים, אך צבע הפרי הוא חום “מלוכלך” המזכיר תפוחי אדמה. בדומה לליצ’י, אפשר להסיר את העור בקלות ולחשוף בשר פרי לבן, רך ומתקתק-חמצמץ.
עוד חבר במשפחה של הליצ’י והלונגן הוא רמבוטן. שמו מגיע מהמילה “שעיר” במלאית (הפרי הגיע במקור ממלזיה), ובצדק – הקליפה של רמבוטן נראית שעירה למראה. הפרי קטן ועגול או בצורת אליפסה, ובשרו לבן ומתקתק-חמצמץ. ייתכן שתתקשו להגות את שמו בתאית – Ngor.
אין חופשה אקזוטית בדרום מזרח אסיה בלי אננס – כן, אנחנו יודעים שהמקור של האננס הוא בכלל בברזיל ובדרום אמריקה, אבל הוא הפך לסמל של ממש לחופשה נעימה גם בדרום מזרח אסיה. את הקליפה החיצונית הקשיחה לא אוכלים כמובן, וצריך לפרק את האננס וגם להסיר את הליבה שלו כדי ליהנות מבשר הפרי הטעים והמרענן. אם אתם מרגישים שהפה מעקצץ אחרי שאתם אוכלים אננס, זה כי האנזים ברומלין שבתוך הפרי מנסה לאכול אתכם בחזרה (ולכן מומלץ שלא להגזים עם כמות האננס שאוכלים). השם של אננס בתאית הוא Saparot.
Bang Mot Tangerine או מנדרינה תאילנדית היא פרי הדומה מאוד למנדרינה שאנחנו מכירים, הן מבחינת הצבעים הכתומים-ירוקים של הקליפה והן מבחינת הטעמים המתוקים-חמצמצים שלה. היא מצוינת לאכילה או להכנת מיצים.
פיטאיה (Dragonfruit באנגלית או Gao Mung Gorn בתאית) היא פרי בעל צבע ורוד ייחודי שקשה לפספס, אך יש עוד זנים שלה בעלי צבעים אחרים כמו צהוב. בשר הפרי רך ובעל מתיקות עדינה (אפשר לאכול גם את הזרעים), וקשה להאמין שהפרי המהמם הזה הגיע מצמח קקטוס.
פרי צהוב שלא ממש מזכיר תפוח וגם לא ורד (אם כי יש הטוענים שהטעם והריח שלו מזכירים ורד). טעמו מתוק והמרקם שלו לא סיבי במיוחד. בתאית שמו הוא Chompu.
אם רציתם לשלב טעם של מנגו ומרקם של שזיף, זהו הפרי בשבילכם. שזיף מריאן או מנגו שזיף (Ma Prang בתאית) הוא פרי בעל טעם מתוק שיש בו ממש קצת חמצמצות, גודלו קטן ובעת בשלות צבעו כתום כמו של אפרסק. מומלץ לא לאכול את הזרעים.
בואו נדבר על כמה פירות אקזוטיים במיוחד שאפשר למצוא בשפע ברחבי תאילנד:
קרמבולה(Star Fruit באנגלית, Ma Fuang בתאית) היא כנראה הפרי היחיד ברשימה הזאת שיש עוד סיכוי שאתם מכירים. הפרי יכול להיות חמצמץ ולימוני או בעל מתיקות מתונה לפי הזן הספציפי שבחרתם, והוא אהוב על רבים גם כי אפשר לחתוך אותו בקלות לפרוסות אסתטיות בצורת כוכב.
ספודילה (בתאית Lamud) הוא פרי אקזוטי שמקורו בדרום מקסיקו ובמרכז אמריקה. ספודילה בשלה היא כזו שהעור שלה צהוב, ומומלץ להימנע מפירות בעלי עור ירוק שאינם בשלים עדיין. יש הטוענים שיש לפרי הזה טעם מתוק מאוד המזכיר קרמל ומרקם שגרתי של פירות שאנחנו רגילים לאכול. מומלץ בחום להימנע מאכילת הזרעים הדוקרניים.
תפוח סוכר (Sugar Apple באנגלית, Nui Na בתאית או אנונה קשקשית בעברית) הוא פרי אקזוטי המגיע גם הוא מהאזורים הסוב-טרופיים של מרכז אמריקה. צורתו עגלגלה וצבעו ירוק, והוא נראה כבעל קשקשים גדולים שאפשר לאכול את תוכנם. מומלץ להימנע מהגרעינים שבתוך הפרי כדי ליהנות כמו שצריך מבשר הפרי הרך והמתוק.
פרי הנחש (Salak באנגלית ו-Sala בתאית) אינו מוכר בזכות יופיו והוא נראה כמו ראש נחש מקושקש בצבע חום, אך יש לו טעם מתוק עדין. מומלץ לבדוק את הבשלות של הפרי לפני האכילה, כיוון שפרי לא בשל עלול ליצור אפקט של יובש בפה (כמו אחרי שתיית יין אדום מלא בטאנינים).
בילימבי (Bilimbi, בתאית Talingpling) הוא פרי דמוי מלפפון בעל טעם חמוץ יחסית. אפשר להכין ממנו חמוצים וריבות, והוא מרכיב המשמש מקור לחמיצות במגוון מנות כמו מרקים ומנות נודלס.
סנטול (Santol, בתאית Krathon) מזכיר מאוד בצורה שלו את המנגוסטין. יש לו קליפה צהובה ובפנים בשר פרי רך בצבע לבן. הוא מרכיב נפוץ בהכנת מנות קארי, סלטים וגם בקינוחים שונים במטבח התאילנדי.
שפע הפירות שיש בתאילנד מבטיח שתהיה לכם חוויה מתוקה ומלאה בצבעים ססגוניים ובטעמים מיוחדים, הנעים ממתקתק לחמצמץ ובתוספת של ארומות מיוחדות. אל תהססו לנסות את הפירות השונים שתמצאו בשווקים ובדוכנים, ורוב הסיכויים שברוב המנות שתאכלו יהיה לפחות פרי אקזוטי אחד טעים. תיהנו!