סל קניות
סל קניות ריק
שבט ארוכות הצוואר הנמצא בכפר נאי סוי בצפון תאילנד זוכה לביקורי תיירים מדי יום, המעוניינים לחזות בנשות השבט העונדות לצווארן טבעות זהב רבות. נשים אלו, שחלקן הן פליטות ממיאנמר, מכונות גם “נשות הג’ירפה” בשל צווארן הארוך. בואו להכיר קצת יותר את ההיסטוריה והתרבות שמאחורי השבט עוד לפני שאתם מגיעים לביקור בתאילנד.
באזור של צפון תאילנד יש לא מעט אטרקציות מעניינות שאפשר לבקר בהן, ואחד המקומות הפופולריים הוא הכפרים שבהם מתגורר שבט ארוכות הצוואר. מדובר בכמה כפרים באזור הגבול עם מיאנמר שבהם תוכלו לפגוש בעצמכם את השבט, לראות כיצד חיי היום יום שלהם נראים ולהכיר מקרוב את התרבות וההיסטוריה שלהם, בייחוד אם בחרתם בטיול מאורגן או בשכירת שירותיו של מדריך טיולים מקומי. זהו שבט מיאנמרי שברח לתאילנד (ויש קהילות של אנשי קיין גם בלאוס) וחי במעמד של פליטים בכפרים קטנים ונידחים באזור.
אנשי קיין (לפעמים קרויים גם קארן) הם עם שחי במיאנמר כבר אלפי שנים, והם אפילו היו בין הקהילות הראשונות שהתיישבו באזור. לפי האגדות מוצאם היה באזור הנהר הצהוב שבסין, אך כבר מאות שנים שהם חלק מהקהילה במיאנמר. אנשי קיין התמודדו במשך שנים רבות עם אתגרים מול קהילות אחרות, ובייחוד במאה ה-20 לאחר מלחמת העולם השנייה, שבה צבא יפן שהשתלט על המקום טבח בהם בתמיכה של הצבא העצמאי של בורמה. לאחר המלחמה היה ניסיון של אנשי קיין להחזיר לעצמם את האוטונומיה באזור מגוריהם, אך הם נעקרו מביתם ובמשך עשורים רבים (וגם היום) מוכרזים כפליטים, ורובם נמצאים כעת בכפרי פליטים באזורים בתאילנד הצמודים לגבול עם מיאנמר. אנשי קיין הם לא תרבות אחת, ולמעשה יש כמה קבוצות אתניות שונות של אנשי קיין בצפון תאילנד, שכולן ברחו ממיאנמר בגלל איומי טיהור אתני וקונפליקט אלים עם המשטר.
לשבט ארוכות הצוואר יש כמה כפרים בסביבת צ’אנג מאי כמו נאי סוי (Nai Soi), Huay Pu Keng אוHuai Sua Tao. הרשויות התאילנדיות מסרבות לתת לפליטים האלו זכויות סוציאליות ומעמד של תושבים, והמראה הפשוט של הכפרים הוא כורח הנסיבות ולא בחירה של אנשי השבט. כניסה לשבט כרוכה בתשלום של כמה דולרים, אך השבט לא רואה את ההכנסה הזאת בעצמו – במקום זאת הרשויות בתאילנד משלמות להם “דמי כיס” של הקצאות מזון ומוצרים שהם זקוקים להם כדי להתקיים, וההכנסה של השבט היא בעיקר ממזכרות שהתיירים רוכשים.
לפי המסורת, הנשים מתחילות לענוד טבעות צוואר כבר מגיל צעיר מאוד, בטקס ייחודי שבו משתתפים כל בני הכפר, ובמקביל להתבגרותן עולה מספר הטבעות שמעטר את צווארן. הצוואר של הנשים הבוגרות יכול להגיע עד ל- 30 ס”מ ומסוגל להכיל 25 טבעות זהב, מה שאומר שהן עונדות כ-5 קילוגרמים של טבעות. תנוחת השינה הניכרת ביותר בקרב נשות השבט היא שינה על הגב, והן אינן מורידות את הטבעות בשום שלב ביום. בשל כובד הטבעות מופעל לחץ רב על עצם הבריח, מה שגורם לחוליות הצוואר להתארך באופן לא טבעי. הטבעות הללו גורמות למעשה לכתפיהן של הנשים להישמט ולצווארן להיחלש. נשים שבחרו להסיר את הטבעות חייבות לעשות זאת בשכיבה כדי להעניק תמיכה לראש, והן אף מחויבות להישאר בתנוחת שכיבה במשך תקופה ארוכה על מנת לסייע לשרירים להתחזק, מה שלא תמיד יכול לסייע משום שכובד הטבעות יכול להזיק לצוואר באופן שאינו ניתן לתיקון.
גברי השבט עוסקים בחקלאות ובעבודה פיזית בתוך הכפרים שלהם, והם אינם עונדים טבעות צוואר. הם לובשים בגדים פשוטים העשויים מכותנה, מפשתן ומחומרים טבעיים נוספים. הבגדים שלהם פשוטים ובצבעים כהים, אך הם מקשטים אותם עם חרוזים ונוצות, ויש להם קעקועים על הגוף המוסיפים למראה שלהם. חיי המשפחה חשובים מאוד בשבט ולכן גם הגברים משתתפים באופן פעיל בגידול ובחינוך הילדים.
לפי הסיפורים, מנהג ענידת טבעות הזהב החל כדי שהנשים יוכלו לשמור על עצמן מפני תקיפות של טיגריסים ששהו באזור שבו התגורר השבט בעבר. האגדה אומרת כי טיגריסים תקפו שתיים מנשות השבט ופילחו את צווארן הייתה המקור למסורת ארוכת השנים ולטבעות הזהב הידועות, וכיוון שטיגריסים נמשכים לעורקי הדם נשות השבט הסתירו אותם באמצעות טבעות הזהב הכבדות שענדו. כמו כן, הנשים עונדות טבעות לא רק לצווארן אלא גם על ידיהן ורגליהן. הטבעות הללו עשויות נחושת צהובה ואינן יכולות להחליד, כך שהנשים מתקלחות עימן ולמעשה חיות איתן באופן שגרתי. היום המטרה ההישרדותית של המנהג כבר לא רלוונטית, והיום הוא סמל תרבותי של יופי נשי, ובאופן חלקי גם כדי לספק את תעשיית התיירות של תאילנד באזור.
יש כמה כפרים גם במזרח תאילנד שבהם אפשר למצוא את שבט ארוכות הצוואר, אך בדרך כלל השבט הפופולרי ביותר לביקורי תיירים הוא השבט הנמצא בכפר נאי סוי. יש עוד כפרים בסביבה כמו Huay Pu Keng או Huai Sua Tao, כולם קרובים לגבול עם מיאנמר.
היחסים בין שבט קיין לממשלת תאילנד אינם חיוביים במיוחד – הממשלה למעשה “שולטת” בהם בכל המובנים, ומנצלת אותם כאטרקציה תיירותית כדי להכניס כסף למדינה. חשוב לזכור שמדובר בפליטים בלי זכויות סוציאליות רבות ולפיכך הם אינם מסוגלים למצוא עבודה חוקית או אפילו ללמוד במערכת החינוך התאילנדית (הדורשת מהם ללמוד את השפה התאית), ולכן התיירים המגיעים לבקר רוכשים את עבודות היד של הנשים ומסייעים להן להרוויח כסף ולהתפרנס. נשות השבט סורגות ואורגות, ויוצרות מגוון רחב של פריטים שאותם הן מוכרות כמזכרות למבקרים ותיירים הפוקדים את האזור מדי יום.
יש הטוענים שביקור בכפרים של שבט ארוכות הצוואר הוא אינו מוסרי בגלל ההתנהלות של תאילנד מולם. אם אתם בכל זאת מחליטים לבקר בכפרים, פרט לתרומה ישירה לכלכלת הכפרים באמצעות רכישה של עבודות יד אנחנו ממליצים גם להניח את המצלמות בצד עד לסוף הביקור כדי לנסות וללמוד על התרבות של שבט קיין ועל ההיסטוריה שלהם, וברגעי הצילום לבקש את רשותם של אנשי המקום להצטלם. התלבושות והטבעות אומנם צבעוניות מאוד, אבל חשוב לנצל את הביקור היטב כדי להיפתח לתרבויות חדשות.
שבט ארוכות הצוואר היושב בצפון תאילנד הוא בעל היסטוריה רבה ותרבות צבעונית ומיוחדת, וביקור בכפרים שלו הוא הזדמנות להכיר מנהגים מיוחדים שלא רואים בארץ. חשוב לזכור שהיחס של תאילנד לשבט אינו מזהיר, ומומלץ מאוד לתמוך בכלכלה שלהם על ידי רכישת מזכרות ולכבד את המקום ואת אנשי השבט.