שבט ארוכות הצוואר שנמצא בכפר נאי סוי בצפון תאילנד, הוא שבט הזוכה לביקורי תיירים מידי יום, זאת משום שהם רוצים לחזות בנשות השבט העונדות לצווארן טבעות זהב רבות. נשים אלה, שחלקן פליטות מבורמה, מכונות גם “נשות הג’ירפה” בשל צווארן הארוך המעוטר בטבעות.

מהו אורח החיים של שבט ארוכות הצוואר?

לפי המסורת, עוד בהיותן ילדות, עונדים לצווארן טבעות זהב בטקס ייחודי בו משתתפים בני הכפר. יחד עם התקדמות גילן, כך עולה מספר הטבעות שמעטר את צווארן. הצוואר של הנשים הבוגרות יכול להגיע עד ל- 30 ס”מ ומסוגל להכיל 25 טבעות זהב, מה שאומר שהן עונדות 5 ק”ג של טבעות. תנוחת השינה הניכרת ביותר בקרב נשות השבט היא השינה על הגב והתנהלותן היומיומית נעשית עם הטבעות כך שהן מהוות חלק בלתי נפרד מגופן. בשל כובד הטבעות, מופעל לחץ רב על עצם הבריח, מה שגורם לחוליות צווארן להתארך באופן לא טבעי. הטבעות הללו גורמות למעשה לכתפיהן של הנשים להישמט ולצווארן להיחלש. מאחר והרווחים בין חוליות צווארן גדולים במיוחד, שרירי הצוואר שלהן מנוונים, כך שלולא הטבעות, הראש שלהן יאבד את יציבותו והן עלולות למצוא את מותן. נשים שבחרו להסיר את הטבעות, חייבות לעשות זאת בשכיבה בכדי להעניק תמיכה לראש והן אף מחויבות להישאר בתנוחת שכיבה במשך תקופה ארוכה על מנת לסייע לשרירים להתחזק, מה שלא תמיד יכול לסייע משום שכובד הטבעות יכול להזיק לצוואר באופן שאינו ניתן לתיקון.

למה הן עונדות טבעות זהב?

מנהג ענידת טבעות הזהב החל בכדי להישמר מפני תקיפות נמרים ששהו באזור בו התגורר השבט בעבר, כך מספרים לפחות. האגדה שאומרת כי נמרים תקפו שתיים מנשות השבט ופילחו את צווארן הייתה המקור למסורת ארוכת השנים ולטבעות הזהב הידועות. משום שנמרים נמשכים לעורקי הדם, נשות השבט הסתירו את עורקיהן באמצעות טבעות הזהב שענדו. כמו כן, הנשים עונדות טבעות לא רק לצווארן אלא גם על ידיהן ורגליהן. הטבעות הללו עשויות נחושת צהובה ואינן יכולות להחליד, כך שהנשים מתקלחות עמן ולמעשה חיות איתן באופן שגרתי.

איפה אפשר לראות אותן?

בעקבות המשטר בבורמה, נדדו בני השבט והגיעו לאזורי תאילנד כך שכיום נשות הג’ירפה המתגוררות בצפון תאילנד, ממשיכות לשמר את המסורת ומרוויחות את רוב כספן מתיירים שמגיעים לראותן וממכירת מזכרות שהן מוכרות בכפר. לאחרונה, עלה דיון בנוגע לביקור בשבט ארוכות הצוואר, כשחלק מהקולות הנשמעים מביעים עמדה שלילית בנושא. יחד עם זה, חשוב לזכור שמדובר בפליטות ללא זכויות סוציאליות רבות ולפיכך אינן יכולות למצוא עבודה חוקית. לכן התיירים שמגיעים לבקר ורוכשים את עבודות היד של הנשים, מסייעים להן להרוויח כסף ולהתפרנס. נשות הג’ירפה סורגות ואורגות כך שהן יוצרות מגוון רחב של פריטים, אותם הן מוכרות כמזכרות למבקרים ותיירים שפוקדים את האזור מידי יום. הגברים בשבט נוטים לקעקע את גופם והם אחראיים על עבודות הבית הדורשות מאמץ פיזי רב.

ישנם כמה כפרים במזרח בהם ניתן למצוא את שבט ארוכות הצוואר, אך ההגעה לשבט המוכר בצפון תאילנד נעשה באמצעות טיול ג’יפים מאורגן שאורכו 3 ימים.