סל קניות
סל קניות ריק
רוצה לטעום אוכל תאילנדי אמיתי? סע לתאילנד! צא לרחוב חפש דוכן מזון, תוכל למצוא אותם כל פינה, בעשרות. גש לאחד הדוכנים, תתרשם ובמקום יבשלו לך ארוחה טרייה מכל. בתאבון! ובתאילנד כדאי שיהיה לך הרבה תיאבון, שכן האוכל עשיר מאד בטעמים, זול מאד וטעים להפליא.
בטעות אנו רגילים לחשוב שאותו אוכל אסיאתי שנמכר במסעדות משלוחי מזון בארץ הוא אוכל תאילנדי. אך הדבר הוא עלבון למטבח התאילנדי. התפריט המוצע במסעדות אלו לרוב כולל ערב רב של מאכלים אסיאתיים, ורובם עברו מתיחת פנים קיצונית על מנת שיתאימו לחך המערבי. לרוב אוכל זה יהיה דל בטעמים, והטעם העיקרי יהיה מודגש יתר על המידה.
לא בכדי דיברנו על דלות בטעמים. אוכל תאילנדי בבסיסו מורכב על ארבעת הטעמים: חמוץ, מלוח, מתוק וחריף, וארבעתם נוכחים בכל מנה ומנה. סלט, מרק, ראשונה עיקרית או קינוח. כן, אפילו הקינוח יכיל את כל הארבעה. כשקונים פירות בתאילנד מקבלים שקית קטנה ובה תערובות של מלח, צ’ילי, סוכר ומלח-לימון, שתוכלו לטבול את הפרי בו, להעשיר את מגוון הטעמים. באזורי האכילה בתאילנד, על השולחן לא תמצא מלח ופלפל, אלא את כל ארבעת התבלינים: צ’ילי (חריף), רוטב דגים (מלוח), לימון וסוכר. כדי לאזן את הטעמים לפי תאוות החך שלך.
ההרמוניה של ארבעת הטעמים הינה מרכיב חשוב בטעם התאילנדי אך לא רק היא. בתאילנד תמצא תבלינים ייחודיים שחלקם פחות בשימוש בארץ, כמו שורש הגלנגל, קפיר ליים, “נאם פלאה” (הרי הוא רוטב הדגים), שפע של חלב קוקוס ועוד ועוד. ניתן למצוא שפע של תבשילים שונים. מרקים עשירים שכל אחד יכול לשמש כארוחה מלאה (ועבור חלק מהתאילנדים כך הוא הדבר), מזון מוקפץ, תבשלי קארי ואיטרות טריות. אולם בבסיס האוכל התאילנדי נמצא האורז.
כשמטיילים בתאילנד, בעיקר במרכז תאילנד ובצפונה לא ניתן להתעלם משדות האורז העצומים. בעונה הנכונה (נובמבר עד פברואר) השדות מוצפים במים ומהם בוקעים צמחי האורז בירוק בוהק שמתעתע את העיניים. הרי עבור התאילנדי האורז הוא המזון הבסיסי, בדיוק כמו הלחם עבור המערביים – מוצר יסוד. תחושה של בית. האורז כל כך טבוע בתרבות האכילה שאפילו המילה “לאכול” בתאית היא “גין קאו” שפירושה “לאכול אורז”. ארוחה של תאילנדי עני תכלול הרבה אורז עם תוספת קטנה מאוד של מאכל עם טעם עז, ולעתים רק אורז, ובאזורים העניים אורז מוקפץ הוא דרך מקובלת לניצול שאריות של אורז שלא נאכל בארוחות קודמות.
הנה עוד “שקר נפוץ” לגבי תרבות האכילה התאילנדית. התאילנדים כמעט לא עושים שימוש במקלות אכילה. אולי לעיתים לאכילת מרק אטריות. במסעדה תאילנדית אמתית האוכל יוגש עם מזלג וכף. התאילנדי מחזיק את המזלג ביד שמאל וגורף את האוכל לכף ביד ימין, ומשם מלוא הפה – בתאבון.
באזורים הכפריים יותר, כמו למשל באזורים ההרריים בצפון וצפון-מזרח המדינה, מוותרים על הסכו”ם ונוטלים “אורז דביק” ביד ימין וטובלים אותו ברטבים או בתוספות. אם מוגש לך סכין – דע שבמקום בו אתה אוכל, תיירים רבים אכלו לפניך. זה לא פוגע בטעם, ולא באותנטיות, זה פשוט כי התאילנדי מכיר במוזרותו של הסועד המערבי ושמח לשתף איתה פעולה.
דוכני הרחוב בתאילנד, בערים השונות וגם באיים המתויירים, מציעים מגוון סוגים שונים של אוכל: אוכל תאילנדי קשור בשקיות, זהו אוכל ביתי מיוחד ומשביע, שעולה גרושים, מרקים טובים ומעניינים שלא תמצאו באף מקום אחר, “טום קא גאי” הוא מרק ובו פירות ים ועוף בחלב קוקוס, חלק רב מהבישולים התאילנדים כוללים חלב קוקוס. מומלץ לנסות כמה שיותר, לא תנסו לא תדעו.
לעוף בתאילנדית קוראים “גאי” (אגב ביצה בתאילנדית אומרים– “קאי”, וקל לזכור את שתי מילים אלה, עוף וביצה, כי בתאילנדית הם מתחרזים).
בדוכני הרחוב תוכלו למצוא גם צפרדע על האש, ג’וקים, עכבישים ומקקים מטוגנים. (התאילנדים עצמם במיוחד בערים פחות ניזונים מזה ונדמה שהרעיון העסקי להקים דוכן ולמכור בו חרקים על האש מצליח מאוד, ותמיד תמצאו ברחוב הקוואסאן מול דוכן זה תיירים אירופיים, בדרך כלל שיכורים, כשמולם חבריהם מוכנים עם מצלמות שלופות, מחכים בקוצר רוח לתעד את גבורתם, בנוסח התוכנית השרדות – אכילת חרקים מטוגנים בתאילנד).
ליד חלק מהדוכנים יש מספר כיסאות ושולחנות, כך שתוכלו לשבת ולאכול, בדוכנים אחרים תקבלו צלחת ומזלג חד פעמיים ותוכלו לאכול ולהמשיך להסתובב ברחוב בו זמנית. בדרך כלל האוכל בדוכנים איכותי וטרי במידה שוות ערך למסעדות, אלא שהאוכל במסעדות יקר בהרבה. לאכול בחוץ, בדוכני הרחוב התאילנדים, זה חלק מהחוויה התאילנדית ואין צורך לחשוש יתר על המידה מכאבי בטן ושלשולים. תלמדו מהתאילנדים, אם בכל זאת אתם חוששים מקלקולי קיבה, כאבי בטן ושאר האי נעימויות, תמיד תוכלו לשאול, להתייעץ עם מטיילים אחרים או לקבל טיפ ממשהו שאכל בדוכן זה או אחר אתמול, למדו מטעויות של אחרים – אם לו כואבת הבטן, מן הסתם הרי לא תבחרו לאכול בדוכן המזון בו הוא אכל, ולהפך – אם אתם מכירים מישהו שאכל במקום כלשהו, היה לא טעים והוא לא סובל מכאבי בטן. תנו לו להפנות אתכם לדוכן המזון בו אכל.
מילה חשובה שכדאי לזכור היא פט – חריף. אם קשה לכם עם חריף בקשו מאי-פט. (בלי חריף), אם אתם אוהבים חריף בקשו פט ואם אתם באמת אוהבים חריף בקשו “פט-פט. הדרך הטובה לקבוע את רמת החריפות היא לבקש מספר ספציפי של פלפלונים (קטנים וממזריים) שיוספו למנה – פלפל אחד ייתן חריפות נעימה שתתאים למי שאוכל חריף אבל לא בטירוף. שניים עד ארבעה – יתנו חריפות רצינית ביותר. חמש ומעלה – תזמינו מכבי אש.
בכל מרכזי קניות וקניונים יש מפגש בין תרבות צריכה מערבית לתרבות בילוי תאית, כשהראשונה מקבלת את האופי המקומי. אין ספק שעבור תאי שבא מהכפר מדובר על חוויה מאוד זרה, אבל עבור בנגקוקים רבים ובייחוד בני נוער הוא מהווה מקום מפגש ובילוי.
בכל קניון נמצא ה-Food court. ובהם דוכנים רבים שנמצאים בחלל ממוזג ומציעים חוויית אכילה שדומה לזו שהרחוב מציע בתוספת מיזוג אוויר, שולחנות עם ספסלים וניקיון. היתרון – אפשר להתנסות במגוון רב של מאכלים תאיים בלי להזיע ובלי לחשוש מכאבי בטן. אז לכל החוששים מדוכני הרחוב כאן תוכלו ליהנות מכל המאכלים שראיתם אך פחדתם לנסות.
בכדי לקנות בדוכנים לא משלמים בכסף מזומן, יש לקנות קופונים מיוחדים או כרטיס מגנטי שאותו ממלאים בכסף בסכום שרוצים בדלפק בכניסה לפוד קורט שאותם מקבלים בעלי הדוכנים כתשלום, בסוף הארוחה אם נשארו קופונים תוכלו להמירם בחזרה למזומן ביציאה.
פאד תאי – איטריות אורז עם רוטב דגים, סוכר, מיץ ליים, בוטנים, ביצה ועוף/פירות ים/טופו.
ראד נא – איטריות אורז רחבות עם בשר בקר, חזיר, עוף, חסילון או פירות ים.
פאד סי יו – אטריות אורז מוקפצות עם רוטב סויה, רוטב דגים, ועוף או חזיר.פאד קי מאו – איטריות מוקפצות עם ריחן תאילנדי וצ’ילי.
מרק טום יאם
מרק טום קא גאי – מרק עוף עם חלב קוקוס
סטאי – בשר צלוי על שיפוד (בדרך כלל עוף או חזיר), מוגש עם סלט מלפפונים ורוטב בוטנים.
קארי אדום
קארי ירוק
קארי מסמאן – קארי בסגנון הודי (פופולרי אצל המוסלמים בתאילנד), עם תבלינים צלויים ומיובשים.
סום טאם – סלט פפאיה.
אורז דביק – יכול להיות עם מנה עיקרית או קינוח כמו עם מנגו מתוק שעליו חלב מרוכז מתוק וטעים מאוד.
ואיך אפשר בלי הבננה לוטי הידועה – בננה בתוך בצק מטוגן עם חלב מרוכז מתוק ושוקולד.
